החלטה
ביום 10/6/1998, טרם נכנסה המשיבה 2 (להלן: "החברה"), להליכי חדלות פרעון, הגישה היא, באמצעות המבקשים (להלן גם: "עורכי הדין"), תביעה כנגד צדדים שלישיים, ד"ר מוניר טנוס ואחיו מר טנוס טנוס (להלן: "האחים טנוס"), שעניינה הפרת הסכם הלוואה בין החברה לביניהם. בין החברה לבין עורכי הדין נחתם אף הסכם שכ"ט, על פיו התחייבה החברה לשלם לעורכי הדין סכום השווה ל 20% מכל סכום שיתקבל במסגרת התביעה, בתוספת מע"מ, וכן התחייבה לשאת בהוצאות שישאו בהם עורכי הדין בגין הטיפול בתביעה.
התביעה הוגשה מלכתחילה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ומשהוקם בית המשפט המחוזי מרכז עבר התיק לבית משפט זה.
במסגרת ההליכים המקדמיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובבית המשפט המחוזי מרכז, הוגשו בקשות שונות, ובכללן בקשות להטלת עיקול זמני, בקשות לסילוק על הסף, בקשה להפקדת ערובה.
לימים החברה נקלעה להליכי חדלות פרעון, וביום 19/5/08 ניתן בעניינה צו פירוק, והמשיב מס' 1 (להלן: "המפרק") נתמנה כמפרקה.
מכתבי הטענות נשוא בקשה זו עולה, כי לאחר שניתן צו הפירוק, פנה המפרק לעו"ד תמר קרת ממשרד המבקשים, וביקש ממנה כי משרד המבקשים ימשיך ביצוג החברה נגד האחים טנוס.
לדברי המפרק עו"ד קרת השיבה פניו ריקם וטענה כי התביעה חסרת סיכוי, וכשביקש ממנה המפרק חוות דעת משפטית בדבר סיכויי התביעה, לשם הצגתה בבית משפט של פירוק לצורך קבלת אישורו למחיקת התביעה, סרבה עו"ד קרת ליתן חוות דעת כזו.
משאלו היו פני הדברים החליט המפרק לקבל על עצמו את יצוג החברה, והוא עשה כן וניהל התביעה עד תום, ובסופו של יום אף זכה, והתביעה התקבלה במלואה, והאחים טונוס אף חויבו לשאת בשכ"ט עו"ד בסך של 450,000 ₪.
משנתקבלה התביעה דרשו המבקשים מהמפרק כי ישולם להם שכ"ט, ובתביעת החוב שהגישו דרשו כי ישולם להם דיווידנד בשיעור של 12.5% מכל תקבול שיגיע לתיק הפירוק כתוצאה מהזכיה בפסק הדין נגד האחים טנוס, אשר שיעורו למועד הגשת ההליך שבפני עמד על סך של כ 2,098,266 ₪, בתוספת מע"מ וכן חלק יחסי משכה"ט שנפסק בפסק הדין הנ"ל כנגד האחים טנוס העומד על 281,250 ₪ וכן החזר הוצאות בסך 13.500 ש"ח. המבקשים אף טענו כי יש להכיר בתמורה המגעת להם כ"הוצאות פירוק" אותה טענו כי יש לשלם במלואה מקופת הפירוק, בטרם תשלום חובות לנושי העבר, ואם בכך לא סגי, טענו אף כי זכותם קודמת לזכותו של בעל התפקיד לקבל את שכר טרחתו.
המפרק הכיר בתביעת החוב של המבקשים ואישר תשלום של 12.5% מכל תקבול שיגיע לתיק הפירוק כתוצאה מפסק הדין ההוא, אלא שדחה את טענת המבקשים כי יש להכיר בחוב כלפיהם כהוצאות פירוק.
דעתם של המבקשים לא נחה מהחלטתו זו של המפרר והם הגישו את הערעור נשוא החלטתי זו.
בערעורם טענו המבקשים כי אין לראות בשירותים המשפטיים שניתנו על ידם כשייכים לתקופת העבר, בטרם ניתן צו הפירוק לחברה, שכן, הם המשיכו לשתף פעולה עם המפרק ולהעניק לו שירותים משפטיים שונים גם לאחר מתן צו הפירוק. המבקשים הטעימו כי כלל הנושים צפויים לקבל כספים בעקבות פסק-הדין, שהוא תוצאה של עמלם של המבקשים במשך שנים רבות, בטרם הפירוק, ואף, כך הטענה, לאחריו, ומן הדין, גם בשל כך, לתת להם קדימות.
בעניין מעורבותם של המבקשים לאחר מתן צו הפירוק, הם טוענים כי אמנם מרבית השירותים המשפטיים ניתנו על ידם טרם מתן צו הפירוק, אולם, לבקשת המפרק, הם עסקו אף לאחר מתן צו הפירוק בפעולות אחדות ובכללן ארגון מסמכים רבים והגשתם, הגשת בקשות וכן פגישות ותכתובות בין המבקשים לבין המפרק, וזאת תוך השקעת עמל רב. המבקשים טוענים כי ההליך המשפטי שננקט היה הליך משפטי מורכב שכלל מגוון פעולות משפטיות שנעשו טרם צו הפירוק ופעולות משלימות שנעשו לאחר צו הפירוק, וניכר מהתנהגות הצדדים לאחר מתן צו הפירוק, כי ההתייחסות אל ההליך כולו הייתה כאל מכלול אחד. בסעיף 16 לערעורם טוענים המבקשים כי למעשה הייצוג של החברה בבית המשפט היה "יצוג משותף" הן על ידי המפרק והן על ידם.
המפרק דחה את טענותיהם של המערערים מכל וכל וטען כי מעורבותם של המבקשים בטיפול בתביעה, לאחר מתן צו הפירוק הייתה מועטה עד מאד והצטמצמה בהעברת החומר המשפטי שהיה בידיהם לבית המשפט, ולמפרק. המפרק מוסיף ומבאר שככל שהייתה למבקשים פעילות כלשהי בעניין המשפט הרי היא נגעה למגעים שהיו להם, ככל הנראה, עם מר בולוס, מי שהיה בעל השליטה בחברה, וכי הם לא נדרשו ואף לא עשו כל מעשה או כל פעולה לשם קידום ההליכים בבית משפט.
לאחר שהוריתי למבקשים להגיש מסמכים, אשר יכולים לתמוך בטענתם כי המשיכו לטפל בתביעה גם לאחר שהמפרק החל במלאכה, הגישו הם מספר מסמכים אשר נספחו לתשובתם לתגובת המפרק.
ממסמכים אלה ניתן להתרשם כי טענת המערערים כאילו המשיכו בפעולות הייצוג גם לאחר מינויו של המפרק, ולאחר שנטל את ניהול התביעה לידיו, איננה מבוססת כלל וכלל.
נראה כי הפעולות האחדות שנעשו על ידי המערערים בעניין זה היו, כטענת המפרק, פעולות מינהלתיות הקשורות בעיקר להעברת החומר ממשרדם למשרדו של המפרק, הגשת בקשה לדחיית מועד דיון, והגשת מסמכים לצורך שחזור התיק בבית המשפט. יתרת המסמכים שצרפו המערערים נוגעים אכן לעניינו של מר בולוס בולוס, ולא ניתן לומר עליהם שהם קשורים לתביעה שהמפרק ניהל כאמור.
על פי התרשמותי לא היו המערערים מעוניינים להמשיך בניהול התביעה, לאחר שנתמנה המפרק, ונאמנים עלי דבריו של המפרק כי המערערים הודיעו לו כי "התביעה היא חסרת סיכוי".
המפרק הוא זה שניהל את התביעה, לאחר שקיבל את אישורו של בית המשפט לנהלה, במקומם של המערערים, ונראה כי יגע יגיעות מרובות על מנת שתצלח, ובסופו של דבר אף זכה בתביעה.
המערערים מנסים להיבנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק פש"ר 1597/08 עמית פולק ומטלון ושות' עורכי דין נ' רו"ח יובל קדרון ואח', אשר עסק במקרה בו "מדובר בעסקה אחת, שעניינה שירות אחד מתמשך, הנפרש משני עברי המתרס, באורח שחלוקתו נראית מלאכותית, ואף נוגדת את אומד הדעת המשתמע של הצדדים בעת חתימת החוזה".